<h1>ספר מצות זמניות הלכ' שבת</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ואומר כי אין רשות למאמין לצאת לדרך ביום ששי יותר משלש פרסאות משום עונג שבת כדי שלא (יאבד) [יאחר] בהגיעו לביתו בערב בענין שלא יהיה שהות ביום להכין מה שצריך לשבת מן המאכלים המובחרים לכבוד שבת. וזהו מה שנאמר בתלמוד סוכה [מ"ד ע"ב], א"ר איבו משום ר' אלעזר ב"ר צדוק אל יהלך אדם בע"ש יותר משלש פרסאות אמר רב הונא לא נצרכה אלא לביתו בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחן. ובפרק מקום שנהגו [נ' ע"ב], בני בישן נהוג דלא אזלי מצור לצידון בע"ש אתו בנייהו לקמיה דר"י אמרו ליה אבהתן הוה אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי, אמר כבר קבלו עלייהו אבהתייכו וכתיב ואל תטוש תורת אמך. וגם אין לעשות דבר מן המלאכות בע"ש מן המנחה ולמעלה כדי שלא ימנענו זה מהכין מה שצריך לעונג השבת. וזהו אומרם בפרק מקום שנהגו [שם], העושה מלאכה בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם. והקובע סעודתו בע"ש הוא מגונה, כדי שלא יכנס שבת והוא שבע ויבטל עונג שבת. וכן אמרו [גיטין ל"ח ע"ב], א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת קבעה סעודתה בשבת בעת בית המדרש, ושתיהן נעקרו.
